כזכור, הנציבות הוקמה מכוח חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב  - 2002, שהתקבל בחודש אוגוסט 2002. הקמתה של הנציבות באה כדי לרכז את הטיפול בתלונות על שופטים – אשר קודם לקבלת החוק התבזר בין כמה גורמים – ולשמש כתובת לכל אדם הרואה עצמו נפגע בשל התנהגותו של שופט במסגרת מילוי תפקידו, לרבות בדרך ניהול המשפט על-ידיו.

בששת החודשים הראשונים לפעילותה, פעלה הנציבות גם לשם הגברת המודעות לעצם קיומה ולסמכויותיה, הן בקרב ציבור עורכי הדין והן בקרב הציבור כולו. לשם כך הפיצה הנציבות מידע רלוונטי בעניין לציבור ולארגונים שונים, נערך סבב הרצאות של הנציבה במסגרת ימי עיון והשתלמויות שופטים ונערכו ביקורים בבתי משפט שונים.

מאז הקמת הנציבות בחודש אוקטובר 2003 ועד לסוף חודש מרץ 2004, התקבלו בנציבות 461 תלונות. כמות התלונות המוגשות מדי חודש לנציבות גדלה מדי חודש: באוקטובר 2003 הוגשו לנציבות 42 תלונות; בדצמבר 2003 הוגשו 113 תלונות ובמרס 2004 הוגשו לא פחות מ-228 תלונות.

בירור התלונות כולל, בין השאר, פנייה למתלונן, פנייה לשופט הנילון לשם קבלת תגובה, קיום ראיונות עם מתלוננים ושופטים נילונים ופניות לכל גורם או אדם אחר היכול לשפוך אור על התלונה ופרטיה.

מבין התלונות שהתקבלו בנציבות, ניתנה החלטה סופית ביחס ל-375 תלונות, שהן כ-81% מכלל התלונות שהתקבלו. תלונות אחרות, שמהותן טיבן או נסיבות בירורן מחייבים זמן ממושך יותר, נמצאות עדיין בטיפול.

התלונות שבהן ניתנה החלטה מתפלגות לתלונות שנדחו על הסף על פי העילות הקבועות בחוק ולתלונות שבוררו לגוף העניין.  222 תלונות, שהן 59% מהתלונות שניתנה בהן החלטה, נדחו על הסף ( 41 תלונות שאינן על שופט, 39 תלונות קנטרניות וטורדניות, 63 תלונות שעניינן שאלה משפטית או ראייתית מהותית, 28 תלונות הנוגעות למעשה שחלפה יותר משנה מיום התרחשותו ועוד).

 153 תלונות, שהן 41% מהתלונות שניתנה בהן החלטה, בוררו לגופן. בהתאם לחוק, נחלקות התלונות שאותן מבררת הנציבות לשני סוגים עיקריים: האחד, התנהגות בלתי ראויה של השופט באולם בית המשפט, לרבות התבטאויות בלתי הולמות בפסקי דין. השני, תלונות על דרך ניהול המשפט; סוג זה של תלונות כולל, ברוב המקרים, טענות על התמשכות הליכים ועיכוב במתן החלטה.

מתוך  153 התלונות שבוררו לגופן וניתנה בהן החלטה,  הופסק בירור התלונה  ב-24 תלונות, שהן כ-5% מכלל התלונות שהתקבלו בנציבות; 83 תלונות, שהן 18% מכלל התלונות שהתקבלו בנציבות, נמצאו בלתי מוצדקות; ו-46 תלונות, שהן כ-10% מהתלונות שהתקבלו, נמצאו מוצדקות.

הפסקת בירור התלונה

החוק קובע מקרים שבהם יופסק בירור התלונה: מקרים בהם נוכח הנציב כי מתקיימת אחת העילות הקבועות בחוק שלא לפתוח בבירור התלונה, כאשר העניין בא על תיקונו וכאשר המתלונן ביטל את תלונותו. מקרים בהם הוחלט על הפסקת הבירור בנציבות לאחר פתיחתו הם, למשל, כאשר המתלונן ביקש לגנוז את התלונה, כאשר המתלונן נמנע מלהשיב על בקשת הנציבות להמציא חומר נוסף; וכן במקרה מסוים, כאשר הועלתה טענה על התנהגות בלתי ראויה של שופטת כלפי עורך דין, נערכה, ביוזמת הנציבות, פגישה בין המתלונן לשופטת, יושרו ההדורים והמתלונן ביקש למשוך את תלונתו.

תלונות שבוררו ונדחו בהיותן בלתי מוצדקות

במקרה אחד, בו התלוננה מתדיינת על התנהגות שופט, התברר לאחר עיון בפרוטוקול, פנייה לשופט ופנייה לבא כוח הנתבע, כי בפועל לא היה בסיס לתלונה וכי לא היה דופי בהתנהגותו של השופט. לאור זאת, הוחלט לדחות התלונה.

במקרה נוסף, הועלתה טענה על התמשכות הליכים בתביעות המתלונן ועל עיוות דין ומשוא פנים לטובת הצד שכנגד. עיון בתלונה העלה, כי חלק ניכר מהעיכובים נגרם בשל השתהות בהגשת בקשות על-ידי המתלונן עצמו ובא כוחו. עיון בפרוטוקול הדיון העלה, כי בנסיבות העניין לא היה דופי בכך שהשופטת פסלה את עצמה רק לאחר שהוגשה בקשת פסלות ולא קודם לכן מיוזמתה. 

ראוי לציין, כי  בסוג מסוים של תלונות קיים קושי להגיע למסקנה חד-משמעית. הכוונה היא לתלונות על התנהגות שופט שלא נמצאים להן תימוכין בפרוטוקול, בדברי אדם אחר נוסף למתלונן או במסמכים אחרים וכאשר הטענות מוכחשות על-ידי השופט. במקרים אלה, נדחית התלונה באשר אין לה ביסוס אובייקטיבי והיא משקפת את תחושתו הסובייקטיבית של המתלונן.

גם במקרים בהם התלונה לא נמצאה מוצדקת או שלא ניתן היה לקבוע כי היתה התנהגות בלתי הולמת של השופט, יש וההחלטה כוללת הערות והמלצות של הנציבות בעניינים המועלים בתלונה והמלצות אלה נשלחות גם לשופט הנילון. למשל, ניתנו המלצות לגבי דרך הסברת ההליך לצדדים ובעיקר לצד שאינו מיוצג; קיום ההליכים באולם בית המשפט באופן מכובד ומסודר; ניהול המשפט מתוך מזג שיפוטי באופן שיתנהל על מי מנוחות, בסבלנות ובסובלנות מתוך יחס של כבוד למתדיינים ולבאי כוחם ותוך ריסון ואיפוק בהתבטאויותיו של בית המשפט, ועוד.

תלונות שבוררו ונמצאו מוצדקות

כאמור, 46 תלונות, שהן כ- 10% מכלל התלונות שהתקבלו בנציבות, נמצאו מוצדקות. מבין 153 התלונות שבוררו לגופן וניתנה בהן החלטה עד סוף מרס 2004, שיעור התלונות המוצדקות עומד על 30%.  

כאשר התלונה נמצאת מוצדקת, מתקבלת החלטה שבה מצוינים עיקרי התלונה, ממצאי הבירור וכן הצעות והמלצות, לפי הצורך. העתק מהחלטה זו נשלח למתלונן, לשופט הנילון, לנשיא בית המשפט בו הוא מכהן, לנשיא בית המשפט העליון, לשר המשפטים ולמנהל בתי המשפט, והיא מתוייקת בתיקו האישי של השופט בהנהלת בתי המשפט. אם נמצא כי קיים ליקוי נקודתי או מערכתי הדורש תיקון, מצביעה הנציבות על הצורך בתיקונו ועל הדרך הראויה לכך, תוך קיום מעקב אחר ביצוע  התיקון.

מתוך התלונות שבוררו ונמצאו מוצדקות, 24 תלונות (53%) נוגעות לשופטים בבתי משפט השלום, שמונה תלונות (17%) נוגעות לשופטים בבתי הדין לעבודה, שבע תלונות (15%) נוגעות לשופטים בבתי המשפט למשפחה, חמש תלונות (11%) נוגעות לשופטים בבתי המשפט המחוזיים ושתי תלונות (4%) נוגעות לשופטים  בבתי משפט לתביעות קטנות.

שבע מהתלונות שנמצאו מוצדקות נסבו על התנהגות שופט במסגרת מילוי תפקידו כשופט, 12 מהתלונות נסבו על דרך ניהול המשפט ו- 27 מהתלונות שנמצאו מוצדקות נגעו לעיכוב במתן החלטה.

תלונות על התנהגות שופט במסגרת מילוי תפקידו: בארבעה מקרים, התלוננו עורכי דין כי השופט פגע בהם באופן אישי, או בציבור עורכי הדין באופן כללי, בדברים שנכללו בפסק הדין (באחת מן התלונות, שהוגשה על ידי מנכ"ל לשכת עוה"ד, מופיע קטע מהכרעת דינו של השופט הנילון ובו נכתב: "הנאשם ערום כנחש, פיקח כשועל, ערמומי כזיקית שאמנם איננו עורך דין, אך לו היה עורך [צ.ל. "דין"] היה בשורה הראשונה שבהם...";  במקרה אחר התלונן עורך דין כי בפסק דינו כתב השופט: "במחשבה שנייה לא רק בורות ואי ידיעת החוק עולה כאן לפנינו, אלא סימפטום של רשעות והטחת אשמה לא מבוססת בזולת. נראה לנו כי לפנינו דוגמה חיה להתנהגות של עורך דין שהיא בושה וחרפה למקצועו, לתפקידו ולמעמדו של עורך הדין בישראל").

 עמדת הנציבות היתה כי על אף שבית המשפט אינו מנוע מלהתריע על דברים שנראים לו בלתי נאותים בהתנהגותו ובהתנהלותו של עורך דין במהלך המשפט, ראוי להימנע מלכלול בפסק הדין ביקורת על עורך הדין ככל שאינה דרושה לצורך הכרעה בדין. על אף שהתלונות האמורות נמצאו מוצדקות וההחלטה בעניין הועברה למכותבי הנציבות בהתאם לחוק, סברה הנציבה, כי בנסיבות העניין אין לנקוט צעדים נוספים שהתבקשו על-ידי שניים מהמתלוננים בתיקים אלה, ולא מצאה להמליץ על מחיקת חלקים מפסק הדין או על הפסקת כהונתו של השופט הנילון, מאחר שסברה כי צעדים אלה אינם בסמכותה או אינם מידתיים.

תלונות על דרך ניהול המשפט ועל התמשכות ההליכים: בחלק ניכר מהתלונות על דרך ניהול המשפט התלונה נוגעת להתמשכות ההליכים. בחלק מהתלונות, היתה ההתמשכות חריגה ביותר. לדוגמה, בתיק מסוים התמשכו ההליכים באותה ערכאה 8 שנים, ובתיק אחר התמשכו ההליכים 16 שנים מאז פתיחתו. לעיתים, ההסבר לכך נעוץ בבקשות דחייה חוזרות ונשנות של הצדדים או של מי מהם. תופעה זו היא חמורה ומטרידה, וגורמת לא פעם לפגיעה חמורה במתדיינים ולהפרת זכותם כי עניינם ישמע בזמן סביר.

מתוך בירור תלונות, נוכחה הנציבות לדעת כי התמשכות ההליכים נובעת מצירוף של כמה סיבות או חלק מהן. הסיבה העיקרית היא העומס המוטל על בתי המשפט. טיפול בכך מצריך התייחסות מערכתית ואין בכוחה או בסמכותה של הנציבות להתמודד עם בעיה זו בעצמה. עם זאת, עולה מהתלונות כי לא אחת נדחים דיונים מעת לעת, לפרקי זמן ממושכים, ללא הצדקה. בהקשר זה, צויין לא אחת בהחלטות, כי באופן עקרוני, על בית המשפט להימנע מלהיעתר לבקשות דחייה אלא אם כן יש טעם מיוחד לכך, וזאת בהיות בית המשפט - ולא הצדדים - מופקד על ניהול המשפט. על בית המשפט לדאוג לכך שכל משפט יסתיים תוך זמן סביר. במקרים של התמשכות המשפט עקב קביעת תאריכים רחוקים, התערבה הנציבות בכך על-ידי פנייה לשופט הנילון ולנשיא בית המשפט בו הוא מכהן וההתערבות נשאה פרי.

תלונות על עיכוב במתן החלטה: גם בנושא זה, נובע העיכוב לא אחת מהעומס המוטל על בתי המשפט עקב ריבוי התיקים ומיעוט השופטים. עם זאת, אין להשלים עם עיכובים חריגים, ומדיניות הנציבות היא לפנות לשופט בתלונה המתייחסת לעיכוב של מעל שישה חודשים. ההנחה היא שמקרים אלה חורגים מהסביר והמידתי ופוגעים בצורה חמורה בזכויותיו של המתדיין. דוגמה אחת היא תלונה שהוגשה לנציבות, ולפיה אחרון הסיכומים בתביעה אזרחית הוגש לבית המשפט לפני כשנה וארבעה חודשים, אך עד היום טרם ניתנה החלטה. בכל המקרים בהם טיפלה הנציבות ניתנו פסקי הדין המעוכבים, תוך ימים ספורים.

מאחר שנושא העיכובים הוא בעיה כוללת, לא די לטפל בו במישור הנקודתי של התלונה הפרטנית ויש לפעול גם במישור המערכתי. לשם כך, במקרים המתאימים, ביקשה הנציבות מהשופט הנילון או מהנהלת בתי המשפט דיווח גם על תיקים אחרים הממתינים אצל אותו השופט לכתיבת פסק דין. תלונות חריגות בנושא עיכובים דווחו לגורמים נוספים במערכת כמו נשיא בית המשפט שבו מכהן השופט, נשיא בית המשפט העליון, שר המשפטים ומנהל בתי המשפט. הנציבות אף מנסה לקבוע כללים לייעול ההליכים ומניעת עיכובים, והנושא הועלה גם על סדר יומם של נשיאי בתי המשפט באמצעות פניות אישיות של הנציבה ובאמצעות הרצאות בפורומים רחבים יותר.