שירה בן חור

ילידת 77, נשואה. למדה במסגרות חינוך רגילות. סיימה תיכון עם בגרות מלאה והתנדבה לשירות לאומי חילוני. לומדת בחוג לתקשורת וסוציולוגיה באוניברסיטת ת"א. עובדת כעורכת אתר האינטרנט לחדשות שוטפות של עיתון גלובס. מרצה בהתנדבות לקהילות לקויי שמיעה ואחרים בנושאי זכויות אדם. בעלת מוגבלות בשמיעה ובתנועה.

סער פיק

יליד 73. רווק. אמן. למד במוסדות חינוך רגילים. שרת בצה"ל בהתנדבות. בוגר קורס סיעוד. לומד אומנות במכללת אורנים. מפרסם ומציג עבודותיו במוזיאונים ובפורומים שונים. פעיל בחבורת צמ"יד, שדר ברדיו ירושלים. נולד עם תסמונת דאון.

ורדה רוקח

ילידת 44. נשואה + 2. עובדת בקופת חולים במכון רנטגן, בחדר פיתוח. מתניידת בעזרת כלבת הנחייה – דולי, ומתפקדת בעצמאות מרבית בבית ומחוצה לו. מנגנת באורגן ומפסלת. פעילה במועדון עיוורים בראשון לציון. עיוורת.

בלה צור

ילידת 52. נשואה + 4 (כולל שלישיה). למדה במוסדות חינוך רגילים. בעלת תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית. עבדה כל השנים בתחום זה. בשנת 1976 זכתה במדליות זהב וארד באולימפידת הנכים בטורונטו. רוקדת בלהקת המחול "ורטיגו". חברת מועצת העיר רעננה. פעילה בפרויקט עיר נגישה, בהדרכה וייעוץ. רתוקה לכסא גלגלים.

חגי וינשטיין

יליד 74. רווק. בוגר לימודי עיתונאות, תקשורת והנדסת תוכנה. בעל תואר ראשון במדעי החברה. עובד בחברת "נייס מערכות" כבודק תוכנה ומנהל את פעילות ההדרכה. אחראי על תפעול אתר האינטרנט וחבר אגודת "בית גלגלים". חי עצמאית עם חברה. בעל מוגבלות פיסית קשה.

עמותת "נא לגעת"

עמותת "נא לגעת" – כוללת שניים עשר שחקנים חירשים, עיוורים ואילמים, ומתורגמנים, במגוון הגילים ומרחבי הארץ, וכן מארגנים ומלווים. חמישה הם עולים חדשים מחבר העמים. רובם עובדים. העמותה מריצה, בארץ ובעולם, את המופע "אור שומעים בזיג זג", הבא לקדם את המודעות לכוח הרצון, היצירה, הסולידריות והנחישות בהתגברות על כל מגבלה.

הזוכים ב"אות השוויון" – נימוקי הוועדה

שירה בן חור:

ההתמודדות עם מחלה הבאה כחטף בשנות הנעורים ומלווה את האדם כצל כבד המאיים על חייו ובריאותו, הנו אתגר אנושי שאין שני לו. שירה בן חור מתמודדת עם מצב זה מאז היותה בת 14, כאשר השפעות המחלה באות לידי ביטוי בירידה בשמיעה עד כדי חירשות, ובהצטמצמות יכולת התנועה עד כדי הגבלה משמעותית. למרות זאת, שירה אינה מוותרת ובונה את חייה סביב מסלול משולב במערכת החינוך, בשירות הלאומי ובלימודים לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב. הרף שמציבה לעצמה הנו רף של מצוינות והאתגרים הם בתחום ההשתלבות כעורכת אתר האינטרנט במגזר העסקי, שאין בו פשרות, ואין בו הנחות. בכל אלה היא הופכת לרוח החיה ולמנהיגה מלאת חיים שמקרינה גם לסביבה של אנשים עם מוגבלות, להם היא מרצה בהתנדבות, וגם לאנשים "רגילים" העובדים עמה ומתפעלים מיכולותיה בכל רגע נתון.

על כל זאת מצאה הוועדה הציבורית את שירה בן חור ראויה לאות השוויון.

סהר פיק:

במדינת ישראל חיים כיום כ – 23,000 איש המוכרים כבעלי מוגבלות שכלית, ועוד כ – 60,000 איש המוכרים כבעלי מוגבלות נפשית. הסטיגמה המתקשרת לקבוצת אנשים אלו, והניסיון להרחיק אותם ממעגל החיים, ולהתייחס אליהם כאזרחים סוג ב', הינה חוויה יומיומית וכואבת. לא רק לאנשים עם מוגבלות, אלא אף לבני משפחותיהם.

סהר פיק, אשר נולד עם תסמונת דאון, התמודד לאורך ילדותו עם חוסר האמון בכישרון וביכולת של אדם עם מוגבלות שכלית להתערות ולהשתלב בחברה הרגילה. בנחישות ראויה לציון השתלב סהר במוסדות חינוך רגילים, שירת בצבא בהתנדבות ועבר קורס סיעוד. סהר פעיל בחברת צמי"ד ושדרן ברדיו ירושלים. אך מעבר לכל, סהר הוא אומן ויוצר בכל רמ"ח איבריו. עבודותיו מוצגות במוזיאונים ובפורומים שונים, והן מהוות הוכחה ניצחת לכשרונות הטמונים בכל אדם הכמהים לבוא לידי ביטוי כסם החיים.

על כל זאת מצאה הוועדה הציבורית את סהר פיק ראוי לאות השוויון.

חגי וינשטיין:

בעידן של שליטת אמצעי התקשורת, האינטרנט והמדיה, אין סיכוי רב יותר להתפתחות תעסוקתית ואישית של אנשים עם מוגבלויות פיזיות. מדובר בתחום רחב ומתפתח אשר יכול לקלוט עובדים רבים ולשמש כאמצעי תקשורת והתחברות הדדית.

חגי וינשטיין מהווה דוגמא של אדם, אומנם עם מוגבלות פיסית קשה, אך עם כשרונות תקשורתיים יוצאי דופן אשר נכנס לתחום זה והוכיח את ניצחונה של הרוח והיכולת על החומר. חגי מחבר בעשייתו תרומה לחבריו האנשים עם מוגבלות באמצעות תפעול אתר אינטרנט, ובאותה עת מופת בהשתלבות איכותיות בחברה מסחרית של תוכנות בהן הינו משמש כבודק תוכנות ומנהל פעילות הדרכתית במקום. הידע בתחום התקשורת ובתחום המחשב מבוסס לא רק על כשרונות, אלא גם על לימוד מסודר באקדמיה, פעילות אשר עדין בעידן זה אינה מובנת מאליה.

על כל זאת מצאה הוועדה הציבורית את חגי וינשטיין ראוי לאות השוויון.

ורדה רוקח:

22,000 איש במדינת ישראל מוכרים כנושאי תעודת עיוור. כמה מאות מהם נעזרים בכלבי נחייה, במטרה לחיות את חייהם בעצמאות מרבית ומלאה בביתם, ומחוצה לו. לצערנו הרב החברה הישראלית אינה נגישה כמעט גם לאנשים עיוורים וכבדי ראייה, ותנועתם של אלה, כמו גם תפקודם בסביבה הרגילה, מהווה אתגר שאינו נתפס עדין  ע"י ציבור הקהל הרחב. אולם, אדם לא ניחן רק בלב מרגיש ובשכל חושב אלא גם בשישה חושים, שגם אם אחד מהם אינו יכול לבוא לידי ביטוי, הרי שאחרים הנם לא פחות משמעותיים, ולעיתים אף יותר.

ורדה רוקח שהתעוורה בצעירותה, לא נכנעה למגבלת הראייה, תפקדה מהלך כל השנים כרעיה, וכאם, ועבדה במסגרות נורמטיביות, תוך ניצול מגבלתה דווקא במרחב שבו יש לה יתרון. מעבר לזאת, ורדה הנה אישה יוצרת, אומנית ופעילה במועדון העיוורים במקום מגוריה. איכות החיים שהיא מפגינה, היכולת להשקיע וליהנות ממה שהמציאות לא בקלות מעמידה לרשותה, ממקמת אותה כמודל וכאדם הראוי לחיקוי.

על כל זאת מצאה הוועדה הציבורית את ורדה רוקח ראויה לאות השוויון.

בלה צור:

לכאורה, אין דבר יותר אבסורדי מאשר לצפות שבן אדם הרתוק לכסא גלגלים יהיה ספורטאי ורקדן, ושיביא לידי ביטוי את שמחת החיים שבו, ואת כשרונותיו דווקא בתחומים אלה. כך גם הדימוי שנוצר לאנשים עם מוגבלות כאילו אין ביכולתם להיות חלק מפעילות פוליטית וממסדית.

בלה צור, הרתוקה לכסא גלגלים מזה עשרות שנים, מוכיחה כי אין שחר לסטיגמה וכי גם אנשים עם מוגבלות פיזית, לא רק שמסוגלים להתבטא בתחומים אלה, אלא גם להצטיין ולזכות במדליות זהב. יתרה מכך, בלה בעלת תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית, ופעילה בפרויקטים ציבורים, למדה כל שנותיה במוסדות חינוך רגילים, נישאה ומגדלת לתפארת 4 ילדים, כולל שלישיה. מנהיגותה, המרץ שבה, השתלבותה ותרומתה לציבור הרחב ראויה לדוגמא ולציון. בלה בהופעתה בהמשך האירוע, במסגרת להקת המחול ורטיגו, תביא את דבר הזוכים, ללא מילים, באמצעות המחול.

על כל זאת מצאה הוועדה הציבורית את בלה צור ראויה לאות השוויון.

עמותת "נא לגעת":

חווית הבדידות הבין אישית הינה חוויה שרבים בקרבנו פוחדים ממנה יותר מכל. הבדידות מועצמת עוד יותר כאשר שפת התקשורת הבסיסית ביותר של שמיעה, ראייה, ודיבור במילים אינם בנמצא. איך שוברים את מעגל הבדידות? איך יוצרים קשר עם הזולת ומאפשרים לו ליצור קשר עמנו? איך מעבירים את החוויה האנושית והכל כך מיוחדת, ובאותה עת יוצרים זיקה של קשר והבנה?

עמותת "נא לגעת" עושה זאת. מדובר בקבוצה של 12 שחקנים חירשים, עיוורים ואילמים אשר התארגנה ביחד כדי ליצור ולתמוך, ובאותה עת לפעול בסטנדרטים אנושיים ואומנותיים העומדים בקריטריונים ראויים לציון. הפעילות על הבמה, בתקשורת ישירה עם מתורגמנים ומלווים אינם עוד רק בבחינת תיאטרון. זהו סיפור חיים אנושי השובר את כל המחיצות בין הקבוצה לבין הקהל, ומוכיח יותר מכל את כוח הרצון, היצירה, הסולידריות והנחישות בהתגברות על כל מגבלה. זהו מפגש שלא בא רק לחזק את כוחה של הקבוצה וכוח אנשיה, אלא אף של הצופים ושל כל החברה כולה.

על כל זאת מצאה הוועדה הציבורית את עמותת "נא לגעת" ראויה לאות השוויון.