על פי כתב האישום, הנאשמים פעלו בשני ארגוני פשיעה, האחד – ארגון משפחת שורפי שפעל ביפו, והשני – ארגון משפחת אבו-שחאדה שפעל בלוד. במסגרת פעילותם בארגונים אלה, שיתפו פעולה לביצוען של עסקאות סמים, רכישה, סחר והפצה של עשרות קילוגרמים של הרואין וקוקאין. על פי כתב האישום הנאשמים ניהלו פעילות עבריינית שיטתית לארגון פשיעה שכללה עבירות של קבלת דבר במרמה, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, הדחה, הטרדת עדים, שיבוש הליכי משפט, עבירות תקיפה ועוד.

בפסק הדין ניתוח תקדימי בדבר הפרשנות הראויה לכלל מרכיבי חוק המאבק בארגוני פשיעה ויישומו.

השופטים פסלו בפסק הדין את הטענה כי באמצעות ההגדרה הכללית של המונח "ארגון פשיעה", שמופיעה בחוק המאבק, חזרה בדלת האחורית הדוקטרינה שעניינה אחריותם הסולידארית של קושרים למעשי חבריהם, וגרסו כי: "החוק מתייחס לארגון פשיעה במשמעותו המוסדית, ואין הדבר דומה לקשירת קשר בין חברים אשר נועדו יחדיו לביצוע עבירה פלילית מסוג עוון או פשע. כאשר בקשירת קשר עסקינן, אין דרישה למסגרת ארגונית הפועלת "בתבנית מאורגנת שיטתית ומתמשכת", אלא מדובר בהתחברות בין שני אנשים או יותר לשם הגשמתה של מטרה בלתי כשרה. התחברות זו יכולה להיעשות אד-הוק לשם ביצוע עבירה מסוימת, ובאותה מידה אפשר כי מדובר בביצוע סדרה של עבירות".

17.9.08