ביום 14.10.09, בימ"ש השלום בראשון לציון קיבל חלקית את ערעורו של משה כהן על החלטת הועדה להטלת עיצום כספי. הועדה קבעה כי משה כהן, הפר את הוראות סעיף 9 לחוק איסור הלבנת הון כאשר נתפס במעבר הגבול כשברשותו 250,000 יורו עליהם לא דיווח על פי חוק והטילה על המפר עיצום כספי בסך 750,000 ₪. בימ"ש פסק כי העיצום הכספי יופחת ל- 500,000 ₪ תוך קביעתה של השופטת סילש כי התנהלותו של המפר הייתה חמורה ויש לתת סנקציה אשר תאיין את האינטרס הכלכלי לביצוע העבירה. יחד עם זאת, יש לתת משקל כבד לעובדה שמדובר בהפרה ראשונה ולכן קבעה כי עיצום בשיעור של 60% מהסכום שלא דווח אינו מידתי בצורה קיצונית, חורג ממתחם הסבירות ואינו תואם החלטות קודמות של הועדה במקרים דומים.

כמו כן, בתגובה לטענות המפר כי  לא נמצאו בהוראות החוק הנחיות או קריטריונים להחלטה האם לנקוט בנתיב של הליך פלילי או בהליך של עיצום כספי, סברה השופטת כי ראוי שהועדה תכתוב בהחלטתה את השיקולים שהנחו אותה בהטלת עיצום כספי או המלצה להעמיד לדין. 

עוד טען המפר כי אין הבחנה בחוק בין היקף הסנקציה בגין פעולות שנועדו לצורך הלבנת הון ולבין פעולה של היעדר דיווח ותו לא. השופטת קבעה כי הגם שסוגיית מקור הכספים נבחנת על ידי הוועדה, אין זה סביר לדרוש מהוועדה להוכיח את מקורם כתנאי לפעולותיה.

השופטת אף קבעה פרמטרים מרכזיים שראוי שינחו את הוועדה בהטלת העיצום, כגון: היקף ההפרה, השיעור המקסימאלי של עיצום ביחס להפרה, אם היה ניסיון הסתרה, מהימנות גרסת המפר, הבעלות בכסף, תום לב וכדומה. והמליצה לוועדה לקבוע מדרג או ניקוד לכל פרמטר על מנת להגביר את וודאות הציבור ולהקל על התנהלות הוועדה.

לפסק הדין