ביום 2.5.2011, דחה בית המשפט השלום בתל אביב-יפו את ערעורו של אחמד אבו גהל (להלן - "המערער") על החלטת הוועדה להטלת עיצום כספי (להלן - "הוועדה"). הוועדה קבעה, כי המערער הפר את הוראות סעיף 9 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 בכך שעבר במעבר ארז כשברשותו 62,000 דינר ירדני מבלי שדיווח עליהם. מעבר לכך, הוועדה מצאה, כי המערער לא שיתף פעולה במעבר הגבול וניסה להטעות את הבודקת הביטחונית ואת עובדי המכס, תוך שהכספים היו מוסלקים בתיקו. הוועדה ראתה  התנהלות זו בחומרה, ובשל כך החליטה להטיל עליו עיצום כספי בסך 60,000 ₪.

ביהמ"ש הדגיש בהחלטתו, כי אין תפקידו של ביהמ"ש בערעור לקבוע האם שיקול דעתה של הוועדה היה נכון, אלא רק לקבוע האם הוועדה הפעילה את שיקול הדעת באופן סביר או שמא היא חרגה ממתחם הסבירות. ביהמ"ש קבע, כי במקרה זה החלטת הוועדה הינה מידתית וסבירה, ולכן אין מקום להתערבות ביהמ"ש, זאת, לאור סעיף 10 לתקנות איסור הלבנת הון (עיצום כספי) תשס"ב- 2001, אשר מונה מספר שיקולים בהם הוועדה תתחשב בקביעת עיצום כספי, ביניהם מידת שיתוף הפעולה של המפר. ביהמ"ש אף הפנה למדיניות המשפטית שנקבעה בפס"ד דניאל פרג', לפיה יש מקום להטלת עיצומים בסכומים גבוהים יחסית, על מנת למנוע מצב בו ישתלם להפר את חובת הדיווח.

לפסק הדין