ביהמ"ש המחוזי בת"א, הורה,  ביום 21 באוקטובר 2009, על חילוט רכוש של אסי אבוטבול ושל מספר שותפים לארגונו, לאחר שהורשעו בעבירות לפי חוק המאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-  2003 (להלן: "חוק המאבק בארגוני פשיעה") ובעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון"). 

ביהמ"ש התבקש ע"י באי כוחם של חלק מהנאשמים להעביר את הדיון בחילוט להליך אזרחי, בהתאם לסעיף 13 לחוק המאבק, המגלם את "יעילות הדיון" אך מאחר וגזר הדין ניתן וההליך הפלילי הסתיים , נימוק זה התייתר. עילת החילוט העיקרית במסגרתה פסק ביהמ"ש היא זו הקבועה בסעיף 5 לחוק המאבק, לפיה יחולט רכוש של אדם שהורשע בעבירות לפי סעיפים 2, 3 או 4 לחוק המאבק, בנוסף לכל עונש, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים או שקיימים טוענים לזכות ברכוש שזכותם גוברת על זכות המדינה לחלטו.

רכוש "בר חילוט" לפי סעיף זה הוא "רכוש הקשור לעבירה שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו של הנידון" (סעיף 5 (1) לחוק המאבק) או "רכוש של הנידון שהוא שווה ערך לרכוש הקשור לעבירה" (סעיף 5(2) לחוק המאבק).

בית המשפט דחה את טענותיהם של אבוטבול ושותפיו, לפיהן הרכוש נמצא בבעלות בני משפחה ומכרים, וקבע כי הרישום הפורמאלי אינו מכריע והבחינה הנדרשת היא הבחינה המהותית. לפיכך, לפי סעיף 5(2)לחוק המאבק, חולט רכושו של נאשם  1, אסי אבוטבול, הכולל, ג'יפ שירוקי, וסכום כסף בסך 200,000 ₪ שהפקיד הנאשם בביהמ"ש המחוזי בי-ם. לגבי כספי מכירת רכב ב.מ.וו. של אשת הנאשם ורכב ב.מ.וו של אחות הנאשם, נקבע כי הדברים ידונו בהליך נפרד לאור טענת הבעלות שמעלה חברת קמור. לגבי נאשם מס' 3, גבריאל בן סרג' עשור, נקבע כי יחולטו חנות ודירה בנתניה. בהקשר זה קבע ביהמ"ש כי החילוט לא נועד להוציא מכל עבריין את הסכום המדויק ששלשל לכיסו , אלא לחלט רכוש שהוא שווה ערך לרכוש הקשור לעבירה בה הורשע,  זאת על-פי לשון סעיף 5(2) לחוק המאבק. לגבי נאשמים  5 ו-14, דוד בן ממוס זוארץ ועידן בן דוד זוארץ, נקבע כי יחולט סך של 72,320 ₪, שהינו תשלומים לב' ליסינג בגין חכירת רכב שנרשם ברישום פיקטיבי ע"ש גיסת נאשם 5 אך בפועל היה בבעלות שני הנאשמים. החילוט נעשה לפי סעיף 5(2)לחוק המאבק ולפי סעיף 21 (א)(1) לחוק איסור הלבנת הון.

להחלטה