ה"פ 11043-12-08 קפלן שיווק בשר בע"מ נ' בנק אגוד לישראל בע"מ (מיום 23.4.09)

בית המשפט המחוזי (מרכז) דחה את בקשתה של חברת קפלן שיווק בשר נגד בנק איגוד לחייב את בנק איגוד לפתוח מחדש את חשבון הבנק שלה. השופט בנימין ארנון דן בין השאר בפרשנותו של סעיף 24 להוראות המפקח על הבנקים - ניהול בנקאי תקין (מניעת הלבנת הון ומימון טרור וזיהוי לקוחות), וקבע: "התנהלות החברה נגועה בחוסר תום לב".

הבנק טען כי בין השנים 2002-2005 התאפיינה פעילות החשבון ביתרות חובה קטנות יחסית. לטענתו, החל מחודש מרץ 2008, החלה בחשבון החברה פעילות בלתי אופיינית בהיקף נרחב, כאשר בחשבון החברה הופקדו, במספר רב של פעמים, סכומים בגובה של 300 אלף שקל בממוצע מחברה העוסקת באשראי חוץ בנקאי.

סכומים אלו הועברו מחשבון הבנק באיגוד, לחשבונות אחרים של קפלן שיווק בשר, המנוהלים בבנקים אחרים. הבנק הסביר כי פעולות אלה, חסרות היגיון עסקי ובנקאי, ולכן הבנק חשד כי מדובר בפעילות הקשורה להלבנת הון, וחשבון החברה מהווה בעצם "צינור" להעברת כספים מחוץ לבנק אל המערכת הבנקאית. הבנק הסביר כי דרש הסברים ממנהלי החברה, אך הגרסאות הסותרות שקיבל, חיזקו את החשד.

לטענתה של חברת קפלן, הסיבה העיקרית שהבנק סגר לה את החשבון היתה יתרת הזכות ופעילותה העסקית המצומצמת שמנעה מהבנק אפשרות לחייב את החברה בריבית ועמלות שנהוג לגבות מלקוחות עסקיים. החברה טענה כי הבנק אינו יכול לסגור את חשבונה כל עוד הוא ביתרת זכות, והחברה לא הפרה את תנאי ההסכם בינה לבין הבנק.

השופט בנימין ארנון קיבל את עמדת הבנק לפיה בחשבון החברה בוצעה פעילות חריגה, שהתאפיינה בהפקדת סכומים גדולים – בעיקר ממקור חיצוני אחד – והעברתם לחשבונות של החברה בבנקים אחרים.
ביהמ"ש קבע כי בנסיבות העניין, כשחשבון החברה שימש "צינור" להעברות כספים חריגות ובלתי מוסברות, הנעדרות כל הגיון עסקי, כלכלי או בנקאי התואם את פעילות החברה, או את ציפיות הבנק לגבי פעילותה של החברה ועסקיה, סירובו של הבנק להתיר לחברה להמשיך ולנהל את חשבונה אצלו הוא סירוב סביר.
כמו כן, קבע ביהמ"ש כי אין לדרוש מהבנק לנהל חקירות כדי לאמת או לסתור את טיעוניה של החברה, לפיהן מקור הכספים בפעילות לגיטימית. זאת לאחר שבכמה הזדמנויות החברה נדרשה לתת הסברים ביחס לפעילותה ומסרה לבנק הסברים שונים וסותרים בקשר לפעילות החריגה בחשבונה.
בנוסף, קבע ביהמ"ש כי החברה העלימה והסתירה ביודעין מהבנק עובדות מהותיות ביחס לפעולות שבוצעו בחשבונה, על אף שהתבקשה בכמה הזדמנויות לחשוף מידע זה. מבחינה זו, אפשר לקבוע כי החברה היא הפרה את האמון שהבנק נתן בה.

לסיום ביהמ"ש קבע כי "התנהלות החברה נגועה בחוסר תום לב, המהווה שיקול מהותי בסירוב להיענות לבקשתה" וחייב את החברה בהוצאות משפט של 30 אלף שקל.

 (יש לציין כי פסק דין זה תואם את החלטת ביהמ"ש בעניין ר&ר קייטרינג נגד בנק מזרחי טפחות בע"מ ).

פסק הדין