ביום 22 באוגוסט 2010, בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה על ביטול כתב האישום נגד הנאשמים אליק לדר ויעקב סברדליק בפרשת הדסק הרוסי בבנק הפועלים על בסיס טענת "הגנה מן הצדק". ביהמ"ש קבע כי התנהלות המדינה בפרשה זו הינה נפסדת מנימוקים שפורטו בפסק הדין על בסיסם ביהמ"ש הגיע למסקנה, כי בהליך הפלילי שהתקיים יש פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, והורה על ביטול כתב האישום. כמו כן, ביהמ"ש דן לגופו של עניין באישומים המיוחסים לנאשמים.

אליק לדר, מנהל דסק חבר המדינות ויעקב סברדליק, מנהל קשרי לקוחות בדסק חבר המדינות, נאשמו בחמישה עשר אישומים בעבירות לפי סעיף 3(ב) יחד עם סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן – החוק). השניים הואשמו בעשיית יד אחת עם לקוחות הבנק במטרה למנוע דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון (להלן – הרשות) או לגרום לדיווח בלתי נכון לרשות. לפי הנטען, הנאשמים היו מציעים ללקוחותיהם שימוש בחשבונות offshore שמניותיהן למוכ"ז, חשבונות בשם בדוי וחשבונות נאמנות, אשר יש בהם כדי להסתיר את זהותם כבעלי הכספים. יש לציין, כי חוק איסור הלבנת הון אינו אוסר על שימוש בכלים אלה ובלבד שהפרטים הנכונים, ובכללם זהות הנהנים בחשבונות, ימסרו לרשות במלואם, באמצעות הפרטים המצוינים בטופסי הנהנים.

בסיום פרשת ההגנה החליטה המאשימה לחזור בה מאישומים 15-5 בשל קשיים בהוכחת היסוד הנפשי, ועל מנת לסייע בייעול מלאכת הצדק והחליטה להתמקד באישומים 4-1 הנוגעים ל"פרשת קציב" ול"פרשת חייט".

בפרשת קציב הואשם אליק לדר כי פעל במשותף עם פיוטר קציב ובנו דניס קציב (יהודים אזרחי רוסיה, שהחזיקו סכומים של עשרות מיליוני דולרים בסניף הבנק עוד לפני כניסת החוק לתוקף) למסירת פרטים כוזבים לרשות, על מנת להסתיר את היות פיוטר בעלים ונהנה בכספים בחשבונות הבנק. לפי כתב האישום, הנאשם פעל בצוותא חדא עם השניים להסתרת בעלותו של פיוטר, וכן נמנע מלהעביר דיווח על פעילות בלתי רגילה לממונה על הלבנת הון בבנק הפועלים, כדי למנוע דיווח לרשות  לפי סעיף 7 לחוק או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון. על פי הנטען, דניס קציב העביר את הכספים לחשבונות חדשים של חברות offshore חדשות שהוקמו, בהן הוא כיהן כדירקטור יחיד. הנאשם החתים את דניס כנהנה יחיד ובעל שליטה יחיד בחברות, בטפסי הצהרת הנהנה. לגרסת המאשימה, הנאשם ידע כי פיוטר קציב הינו הבעלים והנהנה בחשבונות החדשים. לגרסת הנאשם, מרגע העברת הכספים לחשבונות החדשים בשליטת הבן, דניס, נותק הקשר בין החשבונות החדשים לפיוטר קציב. ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לקבוע שפיוטר הינו בבחינת נהנה בחשבונות החדשים. עוד נקבע כי הנאשם עידכן את הבנק באמצעות מנהלו בהתרחשויות המתוארות. על בסיס הראיות וכלל משמעותן המצטברת ביהמ"ש שוכנע, כי הנאשם לא ראה בפיוטר קציב בבחינת נהנה בחשבונות החדשים. ביהמ"ש קבע כי לא הוכחו יסודות העבירות המיוחסות לנאשם בפרשה וכי הנאשם זכאי.

בפרשת חייט, הואשמו אליק לדר ויעקב סברדליק בעבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק יחד עם סעיף 7 לחוק ובשילוב הצו הבנקאי, על כך שפתחו חשבון עבור ברנרד הרץ שנרשם כבעל שליטה ונהנה יחיד בחשבון, תוך הסתרתו של בוריס חייט כנהנה האמיתי. לפי הנטען, הנאשמים פעלו יחד עם בוריס חייט וברנרד הרץ ומסרו מידע כוזב כדי שלא יהיה דיווח לרשות או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון. בנוסף, נטען כי הנאשמים לא ציינו במתכוון את שמו של חייט בדיווח על הפעילות הבלתי רגילה ואת העובדה כי ההלוואה שהועברה לרוסיה דרך חשבונו של הרץ נעשתה עבור חייט. כך למעשה, נטען כי הכספים הם כספיו של חייט, שהעבירם לחברה בבעלותו. ביהמ"ש קבע כי הנאשמים פעלו לפי נהלי הבנק תחת עיני הממונים עליהם, מבלי שהייתה להם כוונה להסתיר פרטים מהבנק ומרשויות המדינה וכי הנאשמים דיווחו דיווח על פעילות בלתי רגילה על פי מיטב אמונתם ושיקול דעתם, ומשכך הנאשמים זכאים.

כנגד לקוחות בטיפולם של הנאשמים הוגשו בקשות לחילוט אזרחי שבסופן חולטו סכומי כסף מרכושם של אותם הלקוחות.

להכרעת הדין